<h1>ארחות חיים הלכ' שחיטה סימן ב'</h1>
<h2>דף יא:</h2>
האומר בהמה זו לשלמים וולדה חולין אם נשחטה בעזרה ולדה מותר באכילה לפי שאינו יכול לשחוט אותה בריחוק מקום. אין שוחטין לתוך ימים ולתוך נהרות שלא יאמרו עובד מים הוא ונראה כמקריב למים. ולא ישחוט לכלי מלא מים שלא יאמרו לצורה שתראה במים שוחט. וכן לא ישחוט לתוך הכלים ולא לתוך הגומא שכן [דרך] עובדי ע"ז ואם שחט בכל אלו שחיטתו כשרה.
<h2>דף לג:</h2>
בכל מקום מותר לשחוט חוץ מן העזרה. שאין שוחטין בעזרה אלא קדשי מזבח בלבד אבל החולין אסור לשחטן בעזרה בין בהמה בין חיה ועוף. וכן הוא הוא אומר בבשר תאוה וכי ירחק ממך וכו' וזבחת מבקרך ומצאנך ואכלת בשעריך הא למדת שאין שוחטין בשר תאוה אלא חוץ למקום אשר יבחר י"י. וזה הנשחט חוץ לעזרה הוא מותר לאכלו בכל השערים אבל השוחט חולין בעזרה אותו הבשר אסור בהנאה כבשר בחלב וכיוצא בו וקוברין אותו ואפרו אסור אפילו שחטו לרפואה או לאכילת גוים או לאכילת כלבים אבל הנותר בעזרה או המעקר או גוי ששחט ונמצאת טרפה והשוחט בהמה וחיה ועוף הטמאים בעזרה בכל אלו מותרין בהנאה. ולא בהמה חיה ועוף בלבד אלא כל החולין אסור להכניסן לעזרה ואפילו בשר שחוטה ופירות ופת ואם עבר והכניסן מותרין באכילה. ודברים אלו דברי קבלה הן וכל השוחט חולין בעזרה או האוכל כזית מבשר חולין שנשחטו בעזרה מכין אותו מכת מרדות.
